יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
חלקה ההררי של צפון וייטנאם הוא אזור בו חיים שבטים שונים. השבטים, המשמרים כל אחד את תרבותו ואורחות חייו ואת אופן לבושו, הפכו אזור זה לאטרקציה תיירותית מובילה. לא תמיד היה כך. אנשי שבטי הגבול נאמנותם למשטר המרכזי תמיד הייתה מוטלת בספק, ולרוב בצדק. ביושבם באזור הגבולות עם לאוס וסין, ובהיותם עניים מרודים החיים רק מחקלאות ותלויים בחסדי שמים, לא שמרו נאמנות לאדון זה או אחר – סינים, צרפתים, יפנים ווייטנאמים, לא תרמו להם דבר ורק לקחו מהם מסים, כוח אדם וגזרו גזרות וגזלו אדמות. רק בשנים האחרונות, עם הגיע המרגוע לאזורי הגבול, החליטו השלטונות לעודד תיירות כתחליף ותוספת לכלכלה הרעועה של אנשי הגבעות בצפונה של וייטנאם.


אשת מונג שחורים אל מול טראסות אורז

לאו-קאי (Lào Cai)

צפונה של וייטנאם ודרום-מזרחה של סין חבים את זכות קיומם לנהר האדום (Sông Hồng), היורד מהרי אזור דאלי שביונ'נאן הסינית, בדרכו בת אלף הקילומטרים להאנוי, והלאה למפרץ טונקין. עיר הגבול לאו-קאי, בירת מחוז על שמה, כ-300 קילומטר צפונית להאנוי, נמצאת בעמק הנהר האדום, שהוא מסלול מסחר שעבר מסחר נהרות לדרך גישה ברכבת המקשרת את יונ'נאן לים סין, ובהמשך גם לכביש רחב המחבר את וייטנאם לסין. אנשי מונג עזרו לצרפתים בהשתלטות על צפון טונקין, והצרפתים אימצו את שמות המקומות בשפת מונג, כשמשמעות שם העיר בעגת מונג המקומית הוא "השוק הישן", וככזו, אנשי העיר הם תערובת של שבטים ותרבויות, העוסקים במסחר ומתעשרים רבים ישנם בה. העיר נכבשה על ידי הסינים ב-1979 והגבול נסגר, אם מאז 1993 פתוח הגבול והעיר משגשגת. מרבית העיר נמצאת מהעבר המערבי של הנהר, ושם גם נמצאים מרכזי הקניות והשוק. אולם תחנות האוטובוס והרכבת, המחברת את האנוי לסין, נמצאות בעבר המזרחי של הנהר. העיר עבור המטייל אינה אלא תחנת מעבר בדרך לסין, לסא-פה או לכפרי ההרים המזרחיים כגון באק-הא.


נוף טראסות אורז בדרך מלאו-קאי לסה-פה

סה-פה (Sapa)

סה-פה היא בירת נפה במחוז לאו-קאי, ועיר השוק המרכזית בנפה. למרות היותה תיירותית מאד, מרגישה שלווה ורגועה, כשהיא טובלת בירק שמסביב ומאוכלסת באנשי שבטים נעימים ועדינים. לעיר מגיעים אנשי כל ששת השבטים החיים בנפה, ובמיוחד בסופי השבוע, אז העיר משמשת כשוק וכנקודת מפגש חשובה לצעירי השבטים הרווקים. עבור התייר המערבי, מציעה העיר פרט למלונות ברמות השונות ומסעדות, גם מסלולי הליכה בין כפרי הסביבה. העיר היא בת 9,000 תושבים, נמצאת ברום של כ-1,500 מטר, לצד ההר הגבוה בוייטנאם, ויורדים בה 2,000-4,000 מילימטרים של גשם, כך שאפילו בימי החורף היבשים ברובם, עשוי לרדת ענן על העיר או להציפה בגשם. לכן עדיף להקצות לטיול בעיר וסביבתה יותר ימים.


מבני העיר סה-פה

ההתישבות המערבית במקום החלה כשהצרפתים, שקצו בחום הכבד של וייטנאם, החלו להתיישב שם בין השנים 1909-1922, אז הפכו הצרפתים את ההתישבות לנקודת שליטה ברכס הואנג-ליין (Hoang Lien) שבין סין לטונקין הצרפתית. חיו במקום אנשי דת, מחפשי הזדמנויות, אנשי צבא ומתיישבים אחרים, שנישלו וניצלו את המקומיים כשהם משתמשים בכוחם העדיף. למקומיים, יושבי ההרים, קראו הצרפתים "מונטנאר" ("יושבי הרים"). לאתר בו הם ישבו הם קראו בשם המונג העתיק "צ'א-פה", או באיות אנגלי "סה-פה". תקופה קשה של מלחמה עברה על המקום בזמן מלחמת הודו-סין הראשונה, וב-1954 לא נותר במקום כמעט כלום, אולם בשנות השישים החלה הגירה יזומה של קין (וייטנאמיים מהמישור) לאזור, והעיר נבנתה מחדש. המתיישבים החדשים מהמישור הביאו שיטות מסחר מודרניות וחקלאות גידול אורז בהצפה. היא נכבשה לזמן קצר על ידי הסינים ב-1979 אך שוחזרה בחלקה ובהדרגה הפכה ליעד תיירות מועדף הנתמך ממשלתית מאז נפתח האזור לתיירות ב-1993 כדי לתמוך באוכלוסייה החלשה והענייה, ומאז התיירות גוברת והולכת – הן תיירות זרה, ובעיקר (80%) תיירות מקומית. התיירות ניהנית מהשילוב של נגישות, כנסיות ובתים קולוניאליים, נופי הרים, אותנטיות שבטית, לצד כפרים ונופים מרהיבים של טראסות אורז מהיפות בעולם.


קתדרלת נוטרדאם בסה-פה

העיירה סא-פה אינה כוללת יותר מדי אטרקציות תיירותיות. בכניסה לעיר נמצא שוק העיר בבניין גדול ומחוצה לו. זהו המקום הטוב ביותר לראות את אנשי השבטים השונים של הנפה ואת מרכולתם הכוללת פרט לפירות וירקות, צמחים ושוק בשר, גם תרופות עממיות ומוצרים אותם מוכרים בכל וייטנאם אך דואגים להסתירם מעיני התיירים כגון כלבים שחוטים. המאכלים האופייניים הם "mén mén" (לחם תירס מאודה), "thắng cố" ("מרק סוס") ויין-תירס. בימי ראשון יש שוק נוסף בסמוך לאצטדיון, בכיוון קאט-קאט, בו יש פעילות מוגברת ומתרכזים בו כל שבטי הסביבה.

במרכז העיירה ישנו אגם שלאורכו טיילת נחמדה ובאגם עצמו משכירים סירות פדלים. מרכז העיירה החדש יותר הוא כיכר Quang Truong שהפכה לאצטדיון גדול שנבנה בסמוך לכנסיית האבן הישנה. באצטדיון בערבים נערכות פעילויות החל ממשכקי כדור ועד השכרת הוברבורדים ומכוניות חשמליות לילדים. סביב האצטדיון נמצאות קתדרלת נוטרדאם דו-רוסארי (Nhà Thờ Đức Mẹ) היפה העתיקה של העיר, שנבנתה על ידי הצרפתים בין 1926-35, תחנת האוטובוסים אל ומלאו-קאי, שוק מלאכת-יד מעניין בו יושבות זקנות השבטים ורוקמות בדים, מרכז מידע ואופנוענים שייקחו אותכם לסיורים בסביבה. בכיכר הסמוכה, בערבים לא גשומים, המקומיים רוקדים ריקודים סלוניים. הרחוב התיירותי הראשי בו יש מרכז מידע, סוכנויות המארגנות סיורים בסביבה ומסעדות באוריינטציה מערבית, צמוד לאצטדיון.


מקומית בבגדים שבטיים אל מול תיירים בבגדיהם האופייניים

מוזאון התרבות של נפת סה-פה (Sa Pa Culture Museum) נמצא לא הרחק ממרכז המידע לתיירים, במעלה הסמטא. זהו בית דו-קומתי המציג בקומה ראשונה מעט עבודות יד שבטיות, ובקומה השנייה מידע ותמונות עם כיתוב רב בוייטנאמית, צרפתית ואנגלית, דרכם אפשר ללמוד על השבטים השונים של הנפה. המוזאון אינו להיט, אולם למבקרים בנפה הוא עשוי לעזור ולהעמיק את ידיעתם באנשי האזור. המוזאון פתוח כל יום 7:30-19:00 ולא נדרשים לדמי כניסה.

הר האם-רונג (Ham Rong) מתנשא לכ-300 מטר מעל מרכז העיר. השם האם-רונג או "פי-הדרקון", נובע מהעובדה שמרכז רכס ההרים הוא מבנה סלע, הדומה לראש דרקון. העם הוייטנאמי מאמין באגדות ועל פי המיתוס הם צאצאי דרקון על-טבעי. ישנן אגדות רבות אודות הר פי-הדרקון. הידוע יותר מספר כי כאשר סה-פא שקעה באוקיינוס, באו לכאן שני אחים דרקונים, אביהם גילה זאת וקרא להם לחזור הביתה. האח הגדול שמע ושב לביתו שבשמים, בעוד שאחיו, הדרקון הקטן, שיחק בארמון המים ולא שמע. לאחר זמן רב, הדרקון הקטן עף חזרה לשמים, אבל אלה היו סגורים. הדרקון הקטן נאלץ להישאר על האדמה לנצח והוא הפך להר. בדרך לפסגה יש פריחה רבה – במיוחד באביב, ויש שם גם גן סחלבים עם כ-6,000 צמחים מכמאתיים זנים. בהמשך הדרך ישנו גן סלעים, אתר מורשת עם ריקודים, והמשך הדרך עולה לפסגה הנקראת "חצר העננים" (San May), ממנה ניתן לצפות ביום יפה על העיירה, הסביבה כולה, ו"הגג של הודו-סין" – פסגתו של הר פאנש'יפאן – הגבוה ביותר במדינה. העלייה אינה תלולה. היא יוצאת בסביבת הכנסייה העתיקה. עלות הכניסה להר 70KĐ.


מסעדה בסה-פה

הגעה

לסה-פה אפשר להגיע כל השנה, אולם בתקופת החורף הגשמים נדירים יותר. רק במקרים בודדים יורד שלג קל בעיירה, אולם בחדשי החורף מנובמבר עד פברואר הטמפרטורה יכולה לרדת אפילו לאפס, ובחלק מהימים מכסה ערפל את העיירה, ויכול לעיתים לרדת גשם קל, אולם תקופה זו עדיפה על חדשי הקיץ החמים והגשומים. לטיולים בסביבה, הנופים היפים הם באוקטובר, בזמן קציר האורז, בינואר-פברואר בשתילתו ובמרץ-אפריל, כשהכל ירוק ופורח. לסה-פה מגיעים לרוב מלאו-קאי. אוטובוס מהאנוי: לוקח 5-6 שעות ועולה כ-20$. נוח יותר, זול יותר ומהיר יותר מרכבת. רכבת לילה איטית מגיעה ללאו-קאי מוקדם בבוקר, מרחק נסיעה של כ-8 שעות בקרונות שינה עולה 32$ (נוב. 2017) למיטה בחדרון של ארבע מיטות ב"סופט-סליפר", או פחות בשישיות סרדינים ב"הרד-סליפר". כרטיסים ניתן לרכוש באינטרנט. מלאו-קאי יוצא מיניבוס של כשעת נסיעה מרחבת תחנת הרכבת כל 30 דקות במחיר של 30KĐ (נוב. 2017). ללאו-קאי ניתן להגיע גם ברכבת מקונמינג בירת יונ'נאן לעיירת הגבול הא-קואו (Hekou), וממנה קצרה הדרך ללאו-קאי. מכיוון לאוס, דרך ההרים העוברת בדיאן-ביאן-פו מאתגרת וארוכה, אולם מרשימה ביופיה.


נשות דאו אדומים בשוק מלאכת היד


כתבות נוספות על מחוז לאו-קאי:

טיולים באזור סה-פה
אנשי נפת סה-פה