יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
כמו היפנים שלא תמיד היו ביפן, וכשהגרו לשם דחקו את המקומיים לשמורות בצפון המדינה, וכמו הטאיוואנים שעיקרם מהגרים מסין, שדחקו את השבטים המקומיים וכמו האמריקנים, האוסטרלים, הניו-זילנדים ועוד, הוייטנאמים הם תוצאה של הגירה זרה מדרום סין, שדחקה את השבטים המלאיים שהיו בה, תוך המצאת מולדת פרימורדיאלית עדכנית.


במבני הקברים הקיסריים של הואה

מיתולוגיה

הוייטנאמים מאמינים שמוצאם מזיווג Lạc Long Quân ("אדון דרקון של לאק"), שנהייה מלך בשנת 2793 לפנה"ס ו-Âu Cơ, פיה צעירה ויפה שגרה גבוה בהרים. היא, שהייתה מיומנת ברפואה ובעלת לב טוב, ירדה לעמקים לרפא את הסובלים. יום אחד מפלצת הפחידה אותה, אז היא הפכה לעגור כדי לעוף משם. מלך הדרקון מן הים ראה אותה במנוסתה, אז הוא תפס סלע והרג את המפלצת. כאשר או-קו עצרה לראות אותו עוזר לה, היא שבה לדמותה כפיה והתאהבה במיטיבה. הם התחתנו ונולד להם שק ביצים, שכשבקע יצאו ממנו מאה ילדים (מקור הסיפור על מאה שמות המשפחה הוייטנאמים). אולם הוא אמר לה: "את פיה ואני דרקון. אש ומים לא יכולים לחיות יחד בהרמוניה". הם נפרדו, כשחמישים ילדים הלכו עם אימם להרים וחמישים עם אביהם לים. הבכור היה מלכם הראשון ומהשאר נוצר העם הוייטנאמי Lạc-Việt שכדי לבדלו נקרא קין (Kinh).
 

פרה-היסטוריה

ממצאים ארכיאולוגיים יש בוייטנאם עוד מהתקופה הפלאוליתית (תקופת האבן הקדומה). יש שרידים של הומו-ארקטוס בני חצי מיליון שנה והומו-סאפיאנס מדרום מזרח אסיה. תרבויות מקומיות היו במקום לפני 3,500-4,000 שנה. לפני כ-3,200 שנה החלו להופיע באזור גידול האורז הרטוב והשימוש בכלי ברונזה, שעל פי ההשפעה הדרום-מזרח אסייתיות, נראה שאלה היו אנשים השונים מאנשי וייטנאם של היום.
 


בקברים הקיסריים של הואה

עד המאה ה-10 - התקופה הסינית

עמק הנהר האדום נכבש בתחילת המאה השנייה לפנה"ס על-ידי שושלת האן הסינית, והפך למחוז סיני בשנת 111 לפנה"ס למשך כאלף שנה. המקומיים שנדרשו לשלם מס ולתרום כוח אדם מרדו מדי פעם. המרד הידוע ביותר הוא של האחיות דזנג/טרונג, ששחררו את אן-וייט כפי שנקרא האזור, למשך שלוש שנים, בין 40-43 לספירה. האגדה מספרת שהבכירה נישאה למורד שהוצא להורג. היא לקחה את השליטה והקימה צבא המבוסס על נשים, וכבשה 65 מצודות והקימה ממלכה ששרדה עד להגעת צבא סיני גדול שהכניע את המרד והאחיות התאבדו בקפיצה לנהר. יש המספרים שהחיילים הסינים הופיעו למלחמה ערומים והנשים נבוכו ונכנעו. באמצע המאה השלישית הייתה זו ליידי טריו שהקימה צבא ומרדה בסינים. בשנת 544 הצליחו אנשי המחוז לקבל עצמאות למשך כ-60 שנה, כשמשפחת לי המוקדמת, סינים במקורם, ניצלו תקופת חולשה סינית והקימו בירה בהאנוי של היום, בה בנו את פגודת טראן-קוק, העומדת בעיר עד היום.

השלטון הסיני בצפון וייטנאם נמשך גם בתקופות סוערות וגם בתקופות רוגע סיניות, עד סופה של שושלת טאנג בתחילת המאה העשירית (עד 938 לספירה). במקביל שלטו הצ'אמפה והקֲאמֶרים במרכז ובדרום המדינה. שם מחוז אן-וייט שונה בשנת 679 לאן-נאם ("השלווה הדרומית").
 


פגודת טראן-קוק

930-1009 - תקופת הואה-לו

שושלת טאנג הסינית נפלה ב-906 והחלה בסין תקופת מלחמות אזרחים הידועה כ"חמשת השושלות ועשרת הממלכות". המחוז הנידח שבדרום, הוקדשה לו תשומת לב מועטת, והוא ניצל זאת לדרישת עצמאות בראשות משפחת נו (Ngô) שמלכה זמן קצר ושוב נפרד המחוז לשלל ממלכות זעירות. איחוד מה שהיה אז וייטנאם (רק חלקה הצפוני) והממלכה הראשונה המשמעותית שהחלה את לאום הוייט כמדינה היו ממלכות דין ו-לה, שבמשך 41 שנה מ-968 עד 1009, הקימו בירה בהואה-לו (Hoa Lu) – כמאה קילומטר דרומית להאנוי.

דין טיאן-הונג איחד את מה שהיה אז וייטנאם תחת חסותו, והקים את בירתו במקום ממנו בא, ובו הייתה לו סביבה אוהדת. היו לו שלושה ילדים. כאשר החליט להעביר את היורשות מהבן הראשון לשני, רצח הבכור את האב ויורש העצר, ונותר כקיסר הבן השלישי שהיה בן 6. כשהתחזקה שושלת סונג הסינית ואיימה על וייטנאם, הקיסרית האוצרת העדיפה להתחתן עם מפקד הצבא של בעלה המנוח והקימה איתו שושלת חדשה בשם לה (Le) הקדומה. גם שושלת זאת לא החזיקה דורות רבים, וגם היא סבלה ממאבקי ירושה ורצח נסיכים. המלך האחרון, שנחשב "נירון של וייטנאם" – המלך המשוגע, הסדיסט צמא הדם, שמלך בשכיבה בשל סבל מטחורים. גם הוא לא האריך ימים, ומת "באופן מסתורי" בגיל 24. את מקומו לקח יועץ רם דרג שייסד את שושלת לי.
 


תאו המים – סמלה של הואה-לו

1009-1802 - תקופת טראן-לונג

אחרי 10 חדשי שליטה מהואה-לו, העדיף קיסר לי לעבור להאנוי (טראן-לונג = "עליית הדרקון", בשל כך שהמלך ראה משם דרקון העולה לשמיים). הואה-לו נזנחה ונהרסה ונבנתה מחדש כמכלול מקדשים על ההריסות רק במאה ה-17. במשך המאות 11-19 שושלות סונג ויואן ניסו ללא הצלחה לפלוש לדאי-וייט ("וייט הגדולה"), בעוד שממלכת צ'אמפה שמדרום הולכת ונחלשת, וגם הקאמרים בשיא גדולתם לא חצו את ההרים ולא הפריעו לדה-וייט להתקיים. יוצאת דופן הייתה תקופת יונגלה הסיני, שבזמן שבנה בבייג'ינג את בירתו החדשה, פנה גם דרומה, ולמשך שני עשורים, 1407-1427, פלש לוייטנאם ודאג לשרוף ולמחוק את התרבות הוייטנאמית. בסוף תקופת יונגלה, גיבור מקומי הצליח להבריח את הסינים והקים מחדש את וייטנאם תחת שושלת לה המאוחרת – השושלת הארוכה ביותר.


מקדש הספרות מתקופת פריחת טראן-לונג כבירה

החל ממעבר הבירה לטראן-לונג (האנוי), ובניית עיר קיסרית מבוצרת ובליבה עיר אסורה במתכונת סינית, החלה לראשונה וייטנאם להיות מרכז מסחרי ותרבותי. רובעי סוחרים ואומנים קמו בסמוך לעיר הקיסרית. מדינת דאי-וייט נתונה הייתה באופן רציף להשפעות בודהייזם דרומי (תרוואדי) מצד ממלכת צ'אמפה שהשתרעה מדרום לה (השטח המקביל כיום לדרום ומרכז וייטנאם), ובודהיזם צפוני (מאהיאני) מכיוון סין. במקביל עלה קרנו של הקונפוציוניזם הסיני. בין המאות 11-18 התרחבה וייטנאם דרומה בתהליך הידוע בשם "Nam Tiến" ("הרחבה דרומית"), בסופו של דבר כבשה את ממלכת צ'אמפה וחלק מאמפריית הקֲאמֶר. החל מהמאה ה-16 הממשל נקרע במלחמות פנימיות על השלטון, כשכוחות הנתמכים על ידי זרים בוחשים בקלחת.


מבנה דת של הצ'אמפה במי-סון

על-אף החזות של שלטון ארוך ויציב, לאחר מאה של פריחה, מתחילת המאה ה-16 הייתה המדינה בחסות שתי משפחות ששלטו בשם הקיסרות אך נלחמו ביניהן. הסטטוס-קוו השברירי הזה נשבר כאשר החלה מעורבות זרה של סיאם, צ'ינג הסינית, פיראטים מזרחיים, ממלכת סיאם, כל מעצמות אירופה הימיות (פורטוגל, הולנד, בריטניה וצרפת), ובנוסף לכך, שטף את האזור מרד איכרים ומשפחת טרין ששלטה מצפון ובקשה את עזרת צ'ינג הסינית, בעוד שמשפחת נגויאן ששלטה בדרום ביקשה את תמיכת הכוח החדש בסביבה – הצרפתים. שלושים שנות מלחמת אזרחים הכל בכל הסתיימו בנצחון משפחת נגויאן 1802.
 


מגדל הדגל בלב טראן-לונג

1802-1945 – תקופת הואה והקולוניאליזם

בעזרת הצרפתים, עלה בית נגויאן לשלטון כשג'יא-לונג יסד את השושלת הקיסרית של בית נגויאן שכללה 4 שליטים אמיתיים ועוד 9 שליטי בובה תחת הצרפתים. הקיסר השני מינג-מאן ראה בממירים הקתוליים איום פוליטי ורדף אותם. בתמורה, צרפתים בעזרת ספרדים מפיליפינים ערכו פשיטות וכבשו שטחים בדרום והלאה צפונה. מייד לאחר תקופת שלטונו הארוכה של נגויאן טו-דוק שלא השאיר בנים, השליטים האמתיים הם הצרפתים. בסדרה של קרבות במהלך אמצע המאה ה-19 השתלטה צרפת על דרום וייטנאם (אן-נאם וטונקינג). צרפת השיגה שליטה על צפון וייטנאם בעקבות ניצחונה על סין במלחמת סין-צרפת (1884-1885).


מבנה בעיר הקיסרית של הואה

הצרפתים פיתחו את החקלאות המקומית והביאו גידולים כגון אינדיגו, תה וקפה, כשהם רואים בהודו-סין מקור להתעשרות. האדמות שהיו בעבר ברשות החקלאים, הלכו ועברו לאליטה כלכלית כשהאיכרים הופכים לאריסים. הגידול בייצור הביא גידול גדול בילודה ובריאות מודרנית לירידה תלולה בתמותה, ולבסוף, לגידול דמוגרפי ולהפיכת המקומיים לעניים יותר. הקיסרות נותרה על כנה, אולם היו אלה שליטי בובה תחת הצרפתים שכעניין שבשגרה הגלו קיסר לשא היה לרוחם. תנועות מרי אזרחי קמו ודוכאו בקלות על ידי הצרפתים. את רוח המרי ליבו דווקא מלומדים שרכשו השכלתם בצרפת, השואבים רוח גבית מנצחון יפן על רוסיה שהראתה את היכולת של אסייתיים לעמוד בפני קולוניאליזם. פועלים, סטודנטים ולוחמים במלחמת העולם הראשונה, הביאו רעיונות של חופש אחווה ושוויון למולדתם. אולם הקולוניאליזם בוייטנאם, קמבודיה ולאוס אך השתרש. במלחמת העולם השנייה, עם כיבוש צרפת על ידי הגרמנים וכינון משטר וישי, התירו ליפנים כניסה ושליטה בוייטנאם בשנים 1941-1945.
 


כנסיית נוטרה-דאם דה סייגון

1945-1950 – אחרי מלחמת העולם השנייה

עם כניעת יפן נותרה וייטנאם לא ערוכה לשלטון עצמי, ולמרות שהעצמאות הוכרזה כבר ב-2 בספטמבר 1945, הצרפתים רצו לשוב ולשלוט. הפעם היה המצב אחר, כשבצפון וייטנאם פעלה כבר הוייט-מין בראשות הוא-צ'י-מין שקיבל את ברכתו של קיסר נגויאן באו-דאי שויתר על שלטונו. בחלל השלטוני נכנסו בריטים לאזור שמדרום לקו הרוחב 16, וסינים לחלק הצפוני. הצרפתים והאמריקאים שראו את תחילתה של המלחמה הקרה, לא הסכימו לוותר על וייטנאם לטובת מחתרת קומוניסטית. לפני הו-צ'י-מין עמדה הבחירה הקשה בין חסות סינית לחסות מערבית זמנית, וכפי שאמר, הסינים כשבאו לוייטנאם נשארו בה אלף שנים, כך שעדיף שלטון מערבי זמני עד להסדרת הריבונות ועצמאות שתהייה מקובלת על אומות העולם. הצרפתים שבו בהסכמה, דבר שנמשך אך זמן קצר לפני פרוץ המאבק המחודש לעצמאות.

לכתבת המשך: מלחמות וייטנאם במאה העשרים