יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בלב השדרה ההררית של טאיוואן, בין הרים נישאים, נמצא האגם הגדול ביותר של האי. האגם טבעי במקורו, אך הורמו פניו כדי לעשות בו שימוש הידרואלקטרי. אגם יפהפה זה, בו יפות הזריחות והשקיעות אל מול מים ושמיים תכולים והרים נישאים אלעל. את שמו – שמש ירח, קיבל בשל דימיון מזרחי על פיו נראה חלקו המזרחי עגול כחמה וחלקו המערבי קעור כלבנה.


אגם שמש-ירח עם אבן המעידה על שמו

האגם, שלאחר שהיפנים סכרו את מוצאו, מגיע לעומק ממוצע של 27 מטרים ונמצא ברום של 748 מטר מעל פני הים. יש בו אי זעיר במגמת היעלמות, שהוא אי קדוש לפני הת'או האבוריג'ינים החיים באזור. האי לה-לו (Lalu) היה אי של ממש, אולם ההעלאת מפלס האגם בשנות השלושים, ורעידת אדמה 921 (בשנת 1999), כמעט שהעלימו את האי, שהוא עכשיו בקושי פיסת אדמה זעירה עם עץ או שניים. אפשר לשוט באגם אך אסור לשחות בו, פרט למשחה אחד בתקופת חג אמצע הסתיו, אז עשרות אלפי שחיינים מתחרים בשחיית שלושה קילומטר באגם. האגם וסביבתו התפתחו להיות מאתרי התיירות והנופש החשובים באי. הוא מוקף בכביש, אך גם במסלולי הליכה ואופניים, ומסלולים אלה מציעים את הנופים היפים ביותר בשפת האגם, כשניתן להשקיף עליו גם מפסגות ההרים המקיפים אותו. אל האגם מומלץ להגיע באמצע השבוע, מכיוון שבסופי שבוע המקום עמוס, התנועה סביב האגם קשה ומחירי המלונות עולים.


מה שנשאר מהאי הקדוש לה-לו

סביב האגם ישנם מספר ריכוזים של מלונות, שלצידם כל שנדרש לתייר כגון חנויות ומסעדות. הישוב הגדול ביותר והתיירותי ביותר הוא איטה (Ita), כפרם של בני הת'או (Tao). שבט ת'או חי באזור האגם. בשנת 2000 הם מנו רק 281 איש שגדלו ל-680 בשנת 2014. בכל מקרה מתוך 14 שבטים ילידיים מוכרים, זהו השבט הקטנטן ביותר. פסטיבל הקציר ופסטיבל הזריעה ועבודות היד הייחודיות שלהם המוצגות בירידים כל שנה, עזרו לשמר את התרבות הייחודית שלהם.


אשת שבט ת'או

הכפר איטה-ת'או

בכפר איטה ישנם שני רחובות תיירות יפים, מעגן ממנו יוצאים לשייט של כשעה באגם, העובר בשתי תחנות נוספות - Shuishe ו-Xuanguang. עלות השייט בין 100 דו"ט לקטע ל-300 דו"ט למסלול כולו. מסביבת הכפר עולה רכבל לכפר המורשת הילידי (F.A.C.V). הרכבל ייקח אותכם במחיר 300 דו"ט לנקודת תצפית על האגם, ולכפר המורשת הילידית בו ביקור יעלה עוד 480 דו"ט. הרכבל, שנבנה ב-2001 על ידי חברה אוסטרית, עושה שימוש באנרגיה סולארית והידרו-אלקטרית, והקרונות המאכלסים עד שמונה נוסעים, צבועים בצבעים אדום המסמל שמש, צהוב המסמל ירח, וכחול כמו האגם, או לפי הפרשנות הילידית, אדום המסמל אושר, צהוב לאורח חיים בריא וכחול לאקולוגיה.


מבט על אגם שמש-ירח

מקדש וון-וו

לגדת האגם נמצא מתחם מקדשים וון-וו (Wenwu). זהו מתחם חדש המאחד מקדשים שונים לאלים ולדתות שונות – דבר אופייני לפלורליזם הדתי שיש בטאיוואן. המתחם, הממוקם על כתף ההר בגדה הצפונית, נבנה בשנת 1938. היפנים הקימו סכרים לאנרגיה הידרואלקטרית ומי האגם עלו ופרקו מקדשי גדה. המקומיים שחששו שהאגם יכסה את מקדש "דרקון ועוף החול" (Longfeng) והמקדש הסמוך יהואטאנג (Ihuatang), בנו את מתחם וון-וו שמכיל את שני קודמיו. המקדש חודש בשנת 1969 וחודש שוב ב-2013. שערו האחד פונה דרומה למים והכניסה הצפונית מצד ההר כפי שדורש הפאנג-שווי. בכניסה הצפונית ישנו תבליט המתאר את שני האחים משבט ת'או, שרדפו אחר צבי ולאחר שלושה ימים הוא הגיע לאגם וקפץ אליו וגילה את טבעו האמיתי, שהוא רוח האבות הקדמונים, ולכן הקימו את ישובי הת'או באזור האגם. ישנם גם בתבליט "שער טורי" יפני וכן דמותם של צ'יאנג קאישק וסון מיילין אישתו ועוד. מהכניסה בצד האגם ישנו זוג אריות ענק ואחריהם מקדש לאל הספרות קאיזי (Kaizi). מאחוריו המקדש לאל המלחמה גואנג גונג (Guang-gong) והאל הלוחם מתקופת שושלת האן יופיי (Yuefei). המקדש האחורי והגבוה ביותר, מוקדש לקונפוציוס. המקדש הזה אהוב על ידי תלמידים וסטודנטים שמקווים שביקור בו יעזור להם בלימודיהם. בניגוד לסגנון המקדשים הדרום סיניים המקובל באי, מתחם זה בנוי בסגנון מינג וצ'ינג, עם גגות קיסריים צפון סיניים כפולים, בזויותיהם הישרות מוצבות חיות.


סיפור מציאת האגם על ידי הת'או, תבליט במקדש וון-וו

מקדש הנזיר הנודד

מעברו הנגדי (הדרומי) של האגם נמצא מקדש חשוב ביותר לבודהיזם המקומי. זהו מקדש ש'ואן-דזאנג (Xuanzang) המוקדש לנזיר, עולה הרגל הסיני מתקופת טאנג (תחילת המאה ה-7), שהליכתו מסין להודו להביא את כתבי הסוטרות הבודהיסטיות לש'יאן, בירת טאנג, מתוארת בקלאסיקה "המסע למערב" שתורגמה עד כה 4 פעמים לעברית באופנים שונים. על פי האמונה המקומית, ברשותם נמצא שריד מגולגלתו של הנזיר. במהלך מלחמת העולם היפנים לקחו את שרידיו של הנזיר מנאנצ'ין למקדש טסן במחוז שידאמה שביפן. בשנת 1955 השרידים הושבו לטָאִיוְוָאן ועשור מאוחר יותר, לאחר שיפוץ המקדש, הועברו השרידים אליו. יש בחזית השער המרכזי פעמון, שנקרא "פעמון ההשכמה". עוד בחזית ישנם שני פילי ששת החטים ומפת מסלולו של הנזיר מסין להודו וחזרה.


מקדש הנזיר הנודד ש'ואנג-דזאנג

פגודת צ'ה-אן

בגבעה מעל מקדשו של הנזיר הנודד, ניצבת פגודה בודהיסטית גבוהה. זו פגודת צה-אן (Cí'ēn tǎ) פגודה זאת נבנתה לזכר אימו של צ'יאנג קאישק – הנשיא המייסד של טאיוואן, שמאז היותו בן 8 אימו הייתה כל משפחתו. בהיותו בן 84, בשנת 1971, בחר בנקודת נוף מדהימה על האגם שכל כך אהב, ולמרות היותו נוצרי מתודיסט, כיבד את אימו הבודהיסטית בפגודה בודהיסטית בגובה 46 מטר, שממרומי גבעה ברום של 954 מטר, מגיעה לרום של 1,000 מטר בדיוק במרומי הרי שהבה-לאן. הבנייה הייתה קשה מאד בשל הצורך להביא חומרי בנייה ממקומות רחוקים ולהעלותם במעלה ההר. בהיקף הפגודה ניטעו עצים וישנם שולחנות אבן וכיסאות עבור המבקרים שחלקם הגיעו בעליה של 231 מדרגות מאזור מקדש ש'ואן-דזאנג. בעלייה בדרך עם עצים ופרחים. הפגודה נחשבת לאקולוגית. שלושת קומותיה התחתונות צבועות בלבן בעוד שתשעת הקומות הבאות באדום מוזהב. העלייה למרומי הפגודה היא של עוד 175 מדרגות (פתוח 9:00-16:30 חינם), משם נשקף האגם כולו.


הפגודה לזכר אימו של צ'יאנג קאישק

העיירה ג'יג'י (Jiji)

התחנה החמישית בקו ג'יג'י בן 9 התחנות, שנבנה על ידי היפנים ב-1922 כדי לתמוך בתחנת הכוח שבנו במורד הנהר היוצא מאגם שמש-ירח. רוב התחנות לאורך קו זה של 29 הקילומטרים (45 דקות, 80 דו"ט כרטיס יומי, 13 רכבות ליום) מתאימות לטיול. העיירה השקטה ג'יג'י יש בה מרכז מבקרים עם קטר קיטור אמריקאי ישן, וכעשר דקות הליכה משם, ישנו מקדש ווצ'אנג (Wuchang-gong) דאואיסטי מפואר, ומאחוריו הריסות המקדש הישן, שברעידת האדמה 921 קרסו הקומות התחתונות והגג המפואר התיישב על הרצפה ונשאר כמצבה לרעידה שהרגה רבים. גם תחנת הרכבת נהרסה ברעידה, והתחנה הנכחית, בסגנון יפני, היא שחזור של התחנה הישנה. ברעידת האדמה הקטלנית של ג'יג'י נהרגו כ-2,400 איש ועוד כ-11,000 נפצעו ברעידה בעצמה של 7.3.
רעידה זו של 21 בספטמבר 1999 הייתה השנייה בקטלנותה אחרי הרעידה של 1935. יש אומרים שהרעידה וההתמרמרות בעקבותיה, גרמו לנפילת מפלגת הגואומינדאנג בבחירות 2000 ועליתה הראשונה של המפלגה הדמוקרטית פרוגרסיבית (DPP) לשלטון.


שארית המקדש של ג'יג'י כאנדרטה לקורבנות 921

מחוץ לטאיפיי

◄  קניון השיש טארוקו
◄  קו החוף המזרחי היפה
◄  שמורת קנטינג הטרופית