יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...

מיאנמר בראי ההיסטוריה

הארץ, המהווה אזור חיץ בין המעצמות הודו וסין, בין מרומי ההימאליה למפרץ אנדמן, בין דרום מזרח אסיה ותת היבשת ההודית, היא מקום מושבם של למעלה ממאה עמים, שנדודיהם לאזור זה והסמביוזה בניהם, לצד היסטוריה מורכבת לא פחות של כוח מעצמות אזוריות, הכתיבו היסטוריה מורכבת בנקודת המפגש המורכבת הזאת.
 

יאנגון

יאנגון, הידועה יותר בשמה הישן ראנגון, היא העיר הגדולה והחשובה של מיאנמר, ובירתה עד לאחרונה. העיר נמצאת במקום אסטרטגי, באזור הפורה של שפכי הנהרות והדלתה של האירוואדי, כשלושים קילומטרים מהים.
 

באגו

בעבר הייתה באגו (Bago), בירת בורמה התחתונה, והעיר החשובה של ממלכת מון. היא הוחרבה בשנת 1757 על ידי הבורמזים, ושוחזרה כמאה שנה מאוחר יותר, אבל שינוי תוואי נהר באגו, ניתק אותה מנהר אירוואדי ומהים, ומאז לא חזרה לתפארתה הקודמת.
 

מדינות מון וקאין

כשהגנרל אונג-סאן, מייסד בורמה העצמאית, חתם את הסכם האיחוד עם שאן, צ'ין וקאצ'ין, הוא לקח את מיעוטי מון קאין וראכין כמובן מאליו. הסכם זה של בורמה הבריטית עם שבטי הגבעות, הותיר טעם מר בעמים הגדולים האחרים וזרעו את זרעי ההתנגדות שלוותה את המדינה מהקמתה עוד עשרות שנים.

 

מנדאליי

על גדת מעלה נהר האירוואדי שוכנת העיר מנדאליי (Mandalay), העיר המלכותית האחרונה, ממנה נשלטה בורמה עד הכיבוש הבריטי. זו העיר השנייה בגודלה והמובילה תרבותית במיאנמר, והיחידה פרט ליאנגון שבאמת מתאימה לתיאור "עיר".
 

סביבת מנדאליי

באמצע המאה ה-16 אוחדה מיאנמר, כאשר שושלת טאונגו, ששלטה מבירותיה באזור מנדאליי של ימינו, הרחיבה את שטחה לכיוון תאילנד והנחילה תבוסה לסיאמים. מלכים רבים מצאו לנכון להעביר את בירתם או להקים בירה חדשה, ותמיד באותו אזור שלצד נהר האירוואדי.
 

צפון מזרחית למנדאליי

הדרך ממנדאליי צפון-מזרחה נושאת על כתפיה מטען היסטורי גדול. החלק מלאשיו ועד הגבול הסיני, והלאה לקונמינג בירת יונ'אן הסינית, כאלף קילומטרים שנסללו בעבודת יד. היה זה בתקופת המתקפה היפנית על סין (1937), כאשר סין נותקה מנמלי הים שלה ונסמכה רק על ידה המאכילה והמחמשת של האימפריה הבריטית. לדרך זו קראו דרך בורמה.
 

בגאן וסביבתה

שרידי העיר העתיקה בגאן (Bagan) הם מהאתרים הארכיאולוגיים העשירים והחשובים באסיה. משנת 849 ועד 1287, נבנו על שפת נהר האירוואדי כ-13,000 מקדשים, פגודות ושאר מבנים דתיים. כיום נותרו באזור למעלה מ-2,200 מקדשים עומדים ועוד כאלפי הריסות מקדשים, המכסים שטח של כ-42 קמ"ר. מרבית מבני העיר נבנו בחציה השני של המאה ה-11, עם קבלת דת הטראוואדה על ידי המלך אנווארטה (Anawrahta), והנחלתה לכלל הבורמזים.
 

דרום מדינת שאן

מדינת שאן (Shan State), נמצאת בשטח המזרחי של מיאנמר, בגבול סין, לאוס ותאילנד. 156 אלף קמ"ר שטחה (פי 8 מישראל), וכ-5 מיליון תושבים אוכלוסייתה, היא מקום מחייתם של עמים אחדים בנוסף לאנשי השאן שעל שמם נקראת הארץ. בשנות הפריחה של השאן, באמצע המאה ה-16, שלטה ממלכת שאן על מרבית דרום מזרח אסיה – מוייטנאם, לאוס קמבודיה ותאילנד ועד אסאם בהודו של ימינו.
 

מזרח מדינת שאן – צ'יאנג-טונג

מדינת "שאן" כפי שנקרא שמה בבורמזית, או "סיאם" כפי שמבוטא במערב, נשלטה בעבר וגם כיום על ידי אנשים קרובים ביותר לסיאמים או תאילנדים. אולם זהו אזור שבטי בו חיים מעורבים זה עם זה הרבה שבטי הרים ותתי שבטים, בשטח הררי עם נגישות נמוכה.
 

טרקים במזרח מדינת שאן

משולש הזהב או משולש האופיום, היה עשרות שנים "המערב הפרוע" של דרום מזרח אסיה. זהו אזור הררי לא נגיש במיוחד, בו חיים שבטים רבים במאות כפרים אוטונומיים. במילניום הנכחי שורר שקט באזור, וקל יחסית להגיע לביקורים בכפרים בש'ישוואנגבאנה הסינית, בנאם-טה הלאית, בחבל צ'יאנג-ראי התאי ובנפת צ'יאנג-טונג המיאנמרית.
 

אנשי מיאנמר א'

כאשר הוחלף שמה של בורמה במיאנמר, רבים לא קיבלו זאת, ברחבי העולם ובמפלגת האופוזיציה. אולם שינוי זה אינו עושה צדק עם תושבים רבים של מדינה זאת, ובני מיעוטים רבים מתקשים לקבל את שינוי השם. בורמה, השם הקולוניאלי, או בומה בפי התושבים, מתייחס רק לחלק האתני של הבאמר, המונים רק כשני שלישים מאנשי האיחוד.
 

אנשי מיאנמר ב'

שבטים רבים מגזעים טיבטו-בורמזים השתנו ללא הכר בשל הקולוניאליזם הבריטי בבורמה. כקבוצות מיעוט שמעולם לא היו מאוגדות ומעולם לא הקימו ממלכה, קבלת רקע אמוני אחיד יצר זהות של ניגוד מהסביבה הבודהיסטית, ובהמשך גם קואליציות של קבוצות שונות, בתהליך של "המצאת מסורת" הובסבאומי. האיחודים הללו הוציאו מתוכם כוחות לוחמים, שדיכויים איגד אף יותר את השבטים, שעתה זכו ליחס אכזר אחיד מהממשל.
 

אנשי מיאנמר ג'

שבטים רבים שומרים על ייחודם התרבותי אולם נשאבים במרוץ הגלובליזציה לעבר הזרם המרכזי הבורמזי, ובכך מאבדים במקצת את האוטנטיות. לקבוצות מיעוט מוחלשות יותר, דווקא הבידול החיצוני והקנאות בשמירת המרכיבים התרבותיים היא מהותם, והיא הנותנת להם חשיבות וכבוד עצמי.
 

"להציל דגים מטביעה" - אמי טאן

הספר, עיקרו הוא מפגש תרבויות, או מדויק יותר חוסר המפגש בניהן, היוצר דו-שיח של חירשים בין אנשים הנמצאים באותה סיטואציה ועיוורים לחלוטין למציאות שותפיהם לסיטואציה - בעיקר בשל חוסר הבנה משווע של תרבות האדם האחר.